top of page
פיסול במרחב העירוני
עבודותיי עוברות גלגולי חיים רבים- מתצוגה על הגוף, לצילום רחוב. כשהתחיל הסגר הראשון בתקופת הקורונה, הרגשתי שהמקום שלי (הבית, הרחוב, העיר, הארץ) נלקח ממני- הפכתי לזרה. החלטתי לצאת למסע כמו תיירת שהגיעה לארץ לא נודעת. זמן זה הוקדש לשוטטות פנימית. בניתי מערכת יחסים חדשה עם החוץ. המבט סביב, ברחובות הריקים, יצר סביב החפצים בידוד שהפך אותם לאובייקט אמנותי. חוללתי שינוי במערכת היחסים ביני לבין המקום.
בהתאם לרוח התקופה בה הנוכחות המרכזית של עבודות האמנות היגרה למרחב הווירטואלי, פעולות אלו התגלגלו לשיתוף יומיומי ברשתות החברתיות. השוטטות והחיפוש הפכו לאורח חיים שמתבטא בפרויקט. זהו אינו חיפוש מכוון, אלא אקראי, בו העין נתפסת על אוביקט מסויים, ומבודדת אותו מסביבתו כך שהוא נתפס כאוביקט אמנותי. פעולת הצילום היא זו שהופכת את האוביקט לפיסול.
bottom of page