לבדדנו
"כולנו יצאנו אל מסע חיינו מאיזו תמונה רחוקה"
ישראל אלירז
לפני זמן מה קיבלתי לרשותי אוסף שיקופיות משפחתי שלא צפיתי בו יותר מארבעים שנה. האוסף היה מעורבב ומבולבל. הוא נגע בדברים אישיים שנמנעתי מלעסוק בהם מאחר ונגע בפצעים מכאיבים.
העבודה החדשה מנסה לפרק את יחידות הזכרון ולחבר אותם גם במקומות שהאריג כולו תלוי על חוט השערה. זהו פירוק של העבר וצירופו לכדי הווה חדש.
המבט על פיסות הזכרון האלו נותן להם מימד עכשווי. הצפייה המחודשת הופכת את האישי למערכת של דימויים ששייכים ולא שייכים- הסיטואציות הופכות לאוניברסליות. אני תוהה האם הדימויים האלו נשלפו מהחלומות והאם זה משנה, "ההיית או חלמתי חלום.. "
העבודה מציעה התבוננות על מושגים כגון זמן, זיכרון, האפשרות לתפוס את המציאות בדיעבד- כיצד אותם זיכרונות שנגעו בחיי, הופכים לסיפור אוניברסלי, משונה, ערפילי, אותו הצופה יכול להרכיב ולהמציא מחדש
השם לקוח מתוך השיר של המשורר שי בוזגלו
1969/2020
