Irit Yatziv

כיכר הבימה, או כפי שאני מכנה אותה "בית המקדש שלי". אני מקפידה לפקוד את בית המקדש מדי יום. כן, הכל בגללי. אני זו שבגללה אשמת "התרופפות המשמעת" מוטלת עליכם. כך שמעתי מפי האיש בעל הפנים החתומות, אותו אני מקפידה לא לראות, אבל קולו המתכתי בעל האינטונציה כתקתוק מטרונום חודר אלי דרך שדורי הרדיו. ואני תוהה באיזה פס יצור הרכיבו את הרובוט הזה. בכל מקרה, רק להמשיך את ספורי, מזה כשבוע תוך כדי הפרת ההגבלות אני הולכת לככר הבימה. זה המקום בו אני דולה פניני ויטמין די כמצוות ההנהגה. לפעמים מצליח לי להיות ממושמעת. סופגת את קרני השמש, צופה בערוגות הפרחים ומאזינה למוזיקה. והנה צדה עיני עפיפון יפה שט בשמים. עוקבת אחריו ומגלה את החוט שמוצאו באחד הגגות הצופה אל הככר. ואז נזכרת באותו טיול בו הגענו לאחמדבאד בדיוק בזמן לפסטיבל העפיפונים הנחגג כל שנה. כולנו הפכנו לילדים משתעשעים כשנטלנו חלק במלחמת העפיפונים שהתנהלה בין הגגות. אך, לו היו כל המלחמות כאלה. מגרשת הרהור חולף - מתי שוב יזדמן לי לעשות טיול כזה. לא, לא להכנס למלכודת הזאת. בינתיים צוברת רשמים מהטיול העכשווי. ילדים, הורים, צעירים ופה ושם גם מבוגרים מפירי סגר. קבוצת ילדות בשמלות משתעשעות על שבילי הערוגות, רצות ומתרוצצות כולן בשמלות אפורות בגוונים שונים. כאילו הגיע צו מלמעלה, מעכשיו מלבישים ילדות באפור. שמה לב להבדלים ביניהן. יש כאלו עם שמלות בעלות שרוולים ארוכים וגרבונים שחורים ואחרות בשמלות קלילות בלי שרוולים ובסנדלים. לא מזג האויר מבדיל ביניהן. זוהי ישראל. מדהים לראות פעוטות שזה מכבר התחילו ללכת וכבר יודעים לצעוד על שבילי הדק שבין ערוגות הפרחים מבלי לרדת אל בין הפרחים בעוד שכשהם מגיעים לערוגות הדשא הם מרשים לעצמם לרדת מהשביל ולהתרוצץ על הדשא. מאיפה באה להם המשמעת הזו בגיל כל כך צעיר? האם גדל כאן דור שימלא אחרי כל ההוראות כמצוות השלטונות? לא, רק לא זה. ממשיכה לצפות. זוג צעירים הוא והיא מתאמנים עם דילוגית. יש רק אחת, פעם הוא מדלג ופעם היא ושומרים על מרחק. בחור צעיר מתאמן על סקייטבורד כשהוא בתנוחת כריעה וכך רץ עם כלבו. הכלב נדרך כשהבחור מזדקף. ניידת משטרה נוסעת באיטיות מכיוון רוטשילד. עוצרת לדקות ארוכות. חולפת על פני הככר ושוב עוצרת לזמן רב. מה היא מחפשת ניצני מפגינים בככר? ולמה אני נדרכת כשאני רואה אותה? יעצרו אותי, יתשאלו אותי, יגלו שהפרתי את האיסור הגילי של יציאה מהבית? אז מה אם עברתי את הגיל המותר בכמה וכמה שנים טובות? אז מעכשיו לא אצא מהבית לעולם ועד?עוזבת את הככר, "ככר המדינה" שלי וחוזרת הביתה. במסדרון הכניסה מבחינה בפתק הזמנה לבוחר המבצבץ מתיבת הדואר של הדיירים הצרפתים שלא יודעת מתי יגיעו שוב. ומקווה שלא נקבל גם אנחנו פתק כזה בקרוב.